<h1>שבלי הלקט סימן מ'</h1>
<h2>דף לט.</h2>
והקורא בתורה ראוי לו שלא יישען לא על גבי הכותל ולא על גבי הדוכן שמניחין עליו ספר תורה, דגרסי בירושלמי דמגילה [פ"ד ה"א] ר' שמואל בר רב יצחק על לבי כנישתא, חמא חד בר נש דמתרגם סמוך לעמודא, אמר ליה אסיר לך, כשם שניתנה באימה כך אנו צריכין לנהוג בה אימה. פי' וכל שכן הקורא שאסור לו להיסמך בשום מקום. ובילמדנו בפרשת וירא אליו מצאתי מעשה באחד שעמד לקרות בתורה וסמך עצמו לכותל והחזירו רב שמואל בר רב יצחק. למה שלא ינהגו בקלות ראש. ועוד גרסינן התם בירושלמי [מגילה פ"ד ה"ה] היה קורא בתורה ונשתתק, יעבור אחר תחתיו, ומתחיל ממקום שהתחיל הראשון ומברך. פי' לפניה ולאחריה. ואין תימר יתחיל ממקום שפסק, הראשונים נתברכו לפניהן והאחרונים נתברכו לאחריהן, וכתיב (תהלים י"ט, ח') תורת יי' תמימה, שתהא כולה תמימה. אמר רב הונא [ברכות ח' ע"א] בר יהודה אמר ר' מנחם בר אמי אמר ר' יוחנן מאי דכתיב (ישעיה א', כ"ח) ועוזבי יי' יכלו, זה שמניח ספר תורה פתוח ויוצא. רבי אבוהו נפיק בין גברא לגברא. אבל בין פסוק לפסוק עלתה בתיקו ואסור.
ירושלמי [מגילה פ"ד ה"ד]. התחילו בעשרה והלכו מקצתן גומר. תני רב ששת מבירתא דשיחור אין פוחתין מעשרה פסוקין בבית הכנסת. וידבר עולה מן המניין, ואחרון קורא ארבעה. ורבא אמר ראשון שקרא ארבעה משובח, אמצעי שקרא ארבעה משובח אחרון שקרא ארבעה משובח. הני עשרה פסוקין כנגד מי כנגד עשרה בטלנין שלבית הכנסת. ואמרי לה כנגד עשרת הדברות. ואמרי לה כנגד עשרה הילולים שאמר דוד בספר תילים. ואמרי לה כנגד עשרת מאמרות שבהן נברא העולם. בתנחומא פרשת כי תשא הקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקין כנגד ג' אבות שבזכותן ניתנה התורה. ובגמ' דידן [מגילה כ"א ע"ב] מפרש כנגד תורה נביאים וכתובים. וכתב אחי ר' בנימין נר"ו פעם אחת שכח אחד מן הקוראין וקרא ב' פסוקין ולא יותר, והורה מורי ה"ר מאיר נר"ו שצריך לחזור ולקרות שהרי לא יצא ידי קריאה, דדווקא ג' פסוקין תקינו רבנן ולא פחות. ועוד כתב שאם שכחו ולא קראו בין שלשתן עשרה פסוקין וקראו תשעה פסוקין, ג' פסוקין לכל אחד ואחד, אינן צריכין לחזור ולקרות. וראייה לדבר פרשת עמלק שהיא תשעה פסוקין. אבל אם קראו פחות מתשעה פסוקין צריכין לחזור ולקרות.
